החיים בארץ

התחלות ומשפחה

נילי ופיצי – זכרונות רחוקים

ביום קיץ חם בחודש אוגוסט 1961 הביא אלינו רובי קרוב משפחה מצד סבתו (אמו של יוסף-יואל ריבלין), בחור צעיר בן גילנו מויניפג, קנדה, מקום אשר אף אחד מאתנו לא שמע עליו כלל.

רובי הודיע לנו שהוא הגיע לפני כמה ימים וצריך להשכיר לו אצלנו חדר. אנחנו, שני סטודנטים ותינוק, גרנו בדירה של 3 חדרים, רובי ביקש אז הסכמנו.

הגיע אבי, עלם חמודות צעיר ויפה תואר, דובר אנגלית בלבד, בוגר הנדסה אזרחית שזה עתה סיים את לימודיו. כל רכושו היה במזוודה אחת די קטנה, הופתעתי – בכל זאת הבחור הגיע מ"צפון אמריקה"…

מיד כשנכנס ניגש לעריסה של רן התינוק, הרים אותו במיומנות והחל לערסל אותו. למבטי המופתע הסביר: "יש לי המון נסיון עם תינוקות, יש לי חמישה אחים ובהם תאומים קטנים אשר הורגלתי לטפל בהם". אכן, הוא נראה בעל נסיון והשתתף עם הזמן בטיפול בתינוק.

באולפן ללימוד עברית היה בערך 10 ימים ואז נטש, לא התאים לו…

קנה קטנוע "למברטה" ונסע לעבוד ב"מוביל הארצי" בצלמון. היה מגיע רק בסופי שבוע, עם חוויות על האנשים, האוכל והמוסיקה המזרחית.

הנסיעה על הקטנוע לא היתה נוחה במיוחד ואז אבי החליט שהוא צריך מכונית. לא היה לו זמן לזה (הוא עבד רחוק בצפון) אז ביקש בשיא הפשטות – "פיצי ונילי לכו לקנות לי מכונית". בשנות השישים זאת היתה בקשה מדהימה במיוחד ואנחנו מלאנו אותה בהתרגשות רבה. עד היום כשכבר קנינו כמה מכוניות חדשות בחיינו, זכורה קניית המכונית החדשה ההיא – "פורד אנגליה", כחווייה מיוחדת.

את שרה הכיר דרכנו, והיא נכנסה לחייו בסערה. ואז הכריז – מתחתנים! אבל לא מודיעים להורים ולמשפחה בקנדה, שלא יטרחו, ואז ההחלטה על חתונה ברבנות בירושלים, והמובילים את אבי לחופה – נילי ופיצי, שני צוציקים בעצמם. מיד אחרי החופה טילפן והודיע להורים – התחתנתי!

אחרי החתונה נסע הזוג הצעיר לקנדה ולאפריקה, וכשחזרו אבי כבר דובר עברית נהדרת! שרה עשתה עבודה פנטסטית: ללמד אותו בחו"ל עברית! אכן אתגר לא קטן.

כשנולד מרדכי הקטנטן (חודש שביעי) אבי "ידע" שיהיה בן, הרי יש לו רק אחים! כשנולדה חנהלה הוא היה מאד מופתע – "לא ייתכן, אצלנו יש רק בנים". וכשנולדו שאר הבנות כבר נאלם, והשאר הסטוריה…

ב"שבעה" קני הראה לי את החוברת שהאח אלכס ערך מהמכתבים של אבי מהארץ להורים בקנדה. עיינתי בהם והיה מרגש לקרוא את תיאוריו, ובהם על נילי ה-landlady ופיצי ה-landlord שזה ממש מצחיק. הוא גם הסביר שהוא מרגיש אתנו כמו משפחה ואכן הוא היה תמיד בן משפחה.

הידיעה על מחלתו השאירה אותנו בהלם, לא "התאים" לנו… התחושה שאיבדנו ממש בן משפחה לא מרפה מאתנו, אהבנו אותו מאד!

באהבה רבה, נילי ופיצי, 10.2.2015

זה היה על קצה המזלג מימים רחוקים…

פורד אנגליה

אבי מתאמן עם רן שקד

אבי ורובי

החתונה שלנו

תעודת נישואין

עם החברים אחרי שנים

עם נילי ופיצי שקד ורן בליל הסדר בחיפה, 1970

עם החברים בחתונה

מכתבים ראשונים

אבי הגיע לארץ באנייה ב-4.8.1961. להלן כמה קטעים מהמכתבים הראשונים שלו הביתה, מהארץ לקנדה. האח אלכס אסף את המכתבים משנות הששים, הדפיס אותם והוציא חוברת בשם "Like Streams in the Desert", בשנת 2005.

9.8.1961

Dear family, I finally got your letter Mom minutes before I left from Haifa. In future write c/o Dr. Yosef Rivlin, 26 Ibn Ezra Rd., Jer… Lots has been happening – all good. I think I'll take that job with the National Engineering Company. They seem to be a terrific outfit, owned by an American named Shulman, they build everything – have just finished the jet runways at Lydda, are working on new docks, dry docks, administration buildings, etc. in Haifa and a big pumping station north of Tiberias, where I'll be for a week before I go to an Ulpan here in Jerusalem… This Ulpan may last months though, so I think I will need more money Dad – $400-$500, assuming you sold Parkhill, or else I won't eat. I went to Usha but did not like the setup. 5 hrs work + 3 hrs study isn't too efficient a way to learn Hebrew. By the way, I don't particularly need Hebrew for this job. They are desperate for engineers like me and besides, wanted me to start last Monday as a matter of fact. I spent an afternoon in Petach-Tikvah yesterday. I ran into Judith Eckman (met her on the ship – a girl from NY) in Tel-Aviv. She speaks Hebrew so I took her along as an interpreter. Unfortunately, she is very pretty and Avrum Shapiro (he is 91) likes pretty girls, so he didn't pay too much attention to me. In fact, he was a little mad at me for being there and getting in his way. But it was a real treat meeting what I think is my oldest relative. Did you know Mom that you were named after Yosef Rivlin's mother – Sarah-Minna, did you also know that your grandmother spent three weeks in Israel then went to Canada because they didn't like it? Anyhow, my heat rash is bad and I itch. Jerusalem is beautiful. Love, Avie

25.10.1961

Happy Halloween's day! There's of course no such holiday in Israel and I miss it. I may go to the Canadian Consulate for Xmas to get free champagne too.

… I will be saving money on my salary… I will keep the money in the bank until enough has accumulated then look around for property or a small house to buy. There is very little point to saving cash in Israel. The whole country is under tremendous inflationary pressure, shortage of labor, shortage of export goods, and all the government taxes can't keep inflation away, because if one department says "let's tax to prevent inflation" another department hears about the new tax and spends three times over before it has been collected, which puts even more money into circulation.

Everyone here is very worried about the Syrian thing. In the long run and the short, whenever there is trouble within the Arab world the leaders try to shift the attention of the masses away from it and the most convenient alternative is Israel… Anyhow, so much for political science for tonight. Write, Avie

P.S. It took 15 minutes in my Hebrew to explain to the man at the post office that I wanted small denomination stamps, so please appreciate how pretty they are before throwing away.

4.11.1961

שבת שלום

… Murray – I sent you a birthday present. Don't be surprised when you get a card from Customs. This present should be along in a few weeks as I mailed it regularly. It is a very good thing – way too expensive for a little kid like you – but I think you deserve it. I want you to let the other children use it when they want to – but don't you lose any part of it, since it is all handmade – and the only one of its kind. I bet you wonder what it is? Ha Ha, you will see [It was a chess set, SA]

… I went to see "Mr. Dash", director of town planning in Israel. He was really nice. Said he could probably get me a job working in Beer-Sheva, planning a new town to be built in the Negev [Arad, SA]. I said I was happy where I was but would return to see him in six months. I feel in six months I will have learned all I want about that type of construction and will try and get into a different type of construction, i.e. – roads, buildings, dykes – or a different area of engineering, like town planning. So I'm pleased that I was well received by Mr. Dash. This plan of mine to get as much diversified experience as possible looks more and more practical and wise for the long run.

I ran into Shelly Shapiro, that friend of Barbara's last night at a party. It was nice to see her. I was beginning to think that the only people who came to Israel from the States or Canada were failures and misfits. I am surrounded by Americans who twitch, or stutter, or have a club-foot, and am getting tired of apologizing for them to my Israeli friends. It was a pleasure to meet a real person here from the West.

28.11.1961, Zalmon Pumping Station

I suppose you are good and furious with me for not writing these few weeks. I hope you understand and realize that it is because I have been really and truly too busy. We are still working long hours. I leave here on Friday afternoon, get to Jerusalem about 8-10 at night, spend Saturday with my friends there and return here Sunday morning 5.30 to be at work by 10AM, and so it goes. This letter is being written because I just ate my lunch in 22 seconds flat and feel justified in taking a little longer for lunch.

I have been busy with quantity calculations. My contract is on a unit price basis and all quantities must be exact for concrete, steel, forms, fill, etc. As you remember Dad, it was this sort of thing I felt I should try and learn since it is necessary for successful bidding. As we discovered and thought, I am finding it excruciatingly boring – but I feel it is useful training.

… Last week I managed a few hours in Tiberias and saw a very good folk song and dance group perform. The first I've heard or seen as folk groups like that in Israel. Oddly enough, the group was from Greece and it was Grecian music and dance, but at least it was folk. But after that we went to a night club called "Bedouine's Tent" and there got involved in a good song-fest of Israeli songs and heard some pretty good tunes. Time is up. More later, Love, Avie

20.12.1961, Zalmon Pumping Station

… The flooding we've had has knocked out our access road. I borrowed a D-9, D-8 motor grader, shovel dozer, and 5 -10yd double axle Mack trucks from "Tziyud Mechani" (Solel Boneh's equipment company) and rebuilt the whole thing, including a ford (Irish bridge – never heard of one before – never knew you had to design a ford – always thought you just drove across the damn river and was done) and all sorts of nice things. My social life is becoming complicated. With only two nights a week in Jerusalem you would think I wouldn't have any problems – but I have two girls (one American been in Israel four years, and one Israeli, I think I described her before) and a host of really nice friends, and would like to see all of them plus rest plus sight-see, plus meet new people, plus read my mail, plus answer it and really don't seem to find the time. What I should try and do is transfer some of my social life to Tiberias, so that I won't be so anxious to see all of my friends. But as yet (it's only four months) I haven't met anybody in Tiberias, and the construction workers here are like construction workers all over the world – that is nice to drink with but too stupid to become friends. What I need is a relative here – I owe all of my friends in Jerusalem to Roovie. Oh, almost forgot – I have enough cash to get a small car. This scooter is for the birds, $2000 or so. What a way to end a letter, Love, Avie

31.12.1961

Dear family, Happy New Year! This of course is not celebrated in Israel, except by the Christian Arabs. It is called "Sylvester" here and in Europe – something I had never heard before. I will go into Tiberias later with Raphi, a young Israeli engineer who is now working with me – to a Greek bar in town called "Olympia" for our own private celebration. I have become quite an addict of Greek music. I don't know whether it is popular in Canada or not. It is typically Mediterranean, similar to the Arabic music we get on the radio all the time from Cairo, and is very popular with the North African Jews who must pretend to dislike Arabic music, but can openly like Greek music. I also like it, particularly the dances one does to this music. I have yet to dance them though… They are danced with members of the same sex to an admiring audience of the opposite sex.

The girl I take out in Jerusalem is really a wonderful dancer, and so far I have been content to be an admiring audience to her. Her name is Sarah Helfman… I have been taking her out since October, and will continue until I figure out what makes her tick… When I come to Jerusalem we go to another Greek restaurant where we are given all the gangoe we want for free in return for her dancing these Greek dances with the owner's wife… She's a thinker, a person who always watches herself and others besides merely participating. She is very interesting and there is a sympathy between us.

All that was in response to your question Dad – "who are my girlfriends?" Now "what do I eat?" Arabic food. Our cook is Arabic so so is his food. Arabic food is like any other food, except everything is floating in oil. For a long time I was floating too, and my complexion was terrible. But now I have adjusted and in fact get constipated when I eat at the Rivlin's now.

3.2.1962

… The countryside around Zalmon has become beautiful beyond words. The hills are all a bright green from the rains and everywhere fields are covered by small red wild flowers [anemonies, SA]. We have had days of such beautiful weather that I vow I will never leave the Galil. But I will… I really felt homesick the other day. Burt Most [Avie's boss who became a life long friend, SA] had just come back from the States and went into full detail on the pizza, the steak, the cheeseburgers etc. which he had eaten there. I almost died of jealousy, but solaced myself with my meal of Humus, followed by Shishlik, and for desert – three tons of Jaffa oranges – none of which are too readily available at home. Are they?

Jerusalem on a late Saturday afternoon has a peculiar glow to it. You can almost feel that famous Sabbath Queen preparing to go. Everyone has a glowing contented feeling after the holiday. The whole city is in a relaxed sleepy mood. This city has a living breathing soul of its own you know. It has a character and a personality that makes one feel toward it like one would towards an old friend or lover… I came in last night about seven. Sarah and I went out for a walk then. We walked for hours… we walked through Jerusalem, and I felt it talking to me, telling me – I don't know what. Perhaps when I do finally know what Jerusalem is saying, I will understand a lot about myself and about life…

14.4.1962

I've decided, it agrees with me! … It is a wonderful institution, marriage.

צוללים – שרה ואברהם

אבי חתיך ישראלי

אזרחות ישראלית

עולה חדש מגאנה

מה נשתנה

פסח בקיסריה

פנורמה ליל הסדר בקיסריה

ליל סדר

רוקדים

בחתונה של רות בחוף

המנון הארבעים

טיול משפחתי לאיטליה, 40 שנות נישואים לסבא וסבתא, מסיבה מאולתרת על המרפסת במלון

מאת: הנכדים

לכבוד אמא ואבא ליום הנישואין הארבעים

סרמיונה, איטליה, אפריל 2002

במדינת האיטלקים במדינת האיטלקים

שקט ושלווה שקט ושלווה

גדוד אחד עם נכדים שט לו בסירה גדוד אחד עם נכדים שט לו בסירה

ובראש הגדוד צועדת ובראש הגדוד צועד

סבתאל'ה המפקדת סבאל'ה המפקד

היא כזאתי חמודה הוא כזה כזה חמוד

את כולם היא משיגה לכולם נותן עידוד

(ארנסון) (אלקלעי)

מרדכי הוא הבכור עכברית הרקדנית

הוא מאד אוהב לנחור ותייקוץ תמיד חלוץ

את משפחת הנפילים מטפלים הם בפאנקיסט

יחד עם אשתו הקים שאוכל לו מכל ציץ

אהרון ואברהם אבא עונה לטלפון

משגעים פה את כולם מרפא כל בן-דודון

הם עושים מה שהם רוצים בביתם שבין עצים

במיוחד באירועים הם לעד שם ישנים

(קרחי ותמר) (שר שלום)

שיר לא הצלחנו לחבר שר שלום הפלצנים

אבל אנחנו לא נוותר הם גרים עם ערבים

ונאמר בפה מלא שם ביפו היפה

שאתכם כאן מעולה הם שמחים כל השנה

ונוסיף כאן עוד חרוז

כי אתם מאה אחוז

לכם נשיר את ההמנון

של ממלכת ארנסון

(מרקס)

ואנחנו הדודים

אגודת הסטודנטים

נהנים ומבלים

ובקיץ מתחתנים

וכשנכד כאן יצוץ

אז יהיה לנו תירוץ

לשחק בגן שועים

וקבלו נא איחולים

אבי ואסף

אבי עם אהרון ונטע

נועה ואיתי קטנים

נכדים ראשונים

בר מצוה אברהם

בר מצוה אסף

ברית ינון

ברית אהרון

ישיבה של גדולים

עם אביעד, החלקרח במטולה

פותח שולחן

נבחרת הנכדים

אבי ומיכאל

אבי ואדם

נכדים אחרונים

כולנו במוזיאון

Sarah

Young swan in the park

Gracefull through life of giving

Love and beauty her way

Avie

הייקו של אבי ליומולדת שרה 65

צבא

אבי שירת בצבא הקנדי, אך בעלותו לארץ עבר את גיל הגיוס הרגיל, ונאלץ להילחם על זכותו לשרת בצה"ל. מלחמת "יום כיפור" השיגה אותו בעת שירות מילואים בגולן, וגדוד התותחנים בו שרת ישב במשך כל החורף בח'אן ארנבה, מרחק 40 ק"מ מדמשק. בשנת 1978 גילה הצבא, כתוצאה מ"הלשנה", שיש לו ששה ילדים, והעביר אותו לשירות לא קרבי. הוא היה מאד מתוסכל, אך לבסוף שוחרר סביב גיל 50.

מלחמת יום כיפור, 1973

תמונה מחיי הצבא

גיוס

העברה

תעודת יבש

רשימת ציוד

מלחמה

מעורבות ונתינה

מבחר קטן מגוף גדול של תרומות למגוון של נושאים – מקצועיים, ציוניים, תרבותיים, חברתיים, אישיים

מהנדסים ללא גבולות

מלגות טכניון

בונדס ישראל 1983

משלחת הבונדס לצפון אמריקה

Operation Maccabee

Israel Bonds Dec. 1983

דברים שאבי אמר בטקס הענקת תואר יקיר מוזיאון ישראל, 2014

באמת הכנתי נאום, אבל הוא לחלוטין נשמט מזכרוני.

בכל זאת אני רוצה לומר שהייתי בארץ הזאת 51-2 שנה, ובניתי מהצפון עד הדרום, פרויקטים רבים כמו מתקן הכליאה בצלמון ואת השפד"ן – מתקן לביוב במטרופולין ת"א – נראה לי שהם מכסים את רוב הצרכים במדינה. והיו כמובן עוד הרבה פרויקטים יפים אחרים.

מהם אני חייב להזכיר את אחד הפרויקטים היפים שבהם הייתי מעורב כקבלן, עם ההורים של מריאן סופר, שנמצאת כאן לקבל את הכבוד גם בשם הוריה, ג'ואן וריצ'רד (דיק) שויאר. זה פרויקט הקמפוס של ההיברו יוניון קולג' בירושלים, שם היה לי הכבוד להיות הקבלן הראשי. כשהבנתי שמריאן ואני חולקים את הכבוד של קבלת התואר פה הערב, חשבתי שזה סוג של סגירת מעגל. מישהו צופה בנו, איכשהו. זה מאד חשוב לי שאת כאן איתי. לעולם לא אשכח איך לראשונה נחשפתי לאצולה היהודית הצפון אמריקאית, שכה רבים מכם שנמצאים כאן מייצגים. ברצינות – האינטיליגנציה, ההשכלה הרחבה, התרבותיות, העושר. היכולת להתמקד בדברים שאתה עושה, בדברים שההורים שלך עשו. זה דבר עוצמתי ומדהים.

לעולם לא אשכח את פגישתי הראשונה איתם, ולעולם לא אשכח את פגישתי הראשונה עם כולכם. הייתי מהנדס צעיר מעיר קטנה בערבה, במניטובה קנדה. לא היה לי מושג שאנשים כאלה באמת קיימים. עבורי זה היה אחד הדברים החשובים שהבנתי בחיי – ואני מודה לכולכם על הכבוד. אני מודה לכם גם על כך שחיפיתם עלי כשנעלמתי לעתים מהעבודה בפרויקט. עשינו דבר מקסים ביחד, עמדנו בלוח הזמנים וגם בתקציב, פחות או יותר… אני מודה לך הרי ספיר – יו"ר הועדה – ולכולכם – כבוד גדול הוא לי.

עם ארתור סגל בסוסיתא

אהוד נצר

משלחת שבי ציון

מוזיאון ישראל

גג לסטודנט

יד לבנים טבעון

חיבר כרמל

חוף קיסריה

תרומות למפלגות

מדי פעם, רובי ריבלין היה פונה לאבי בבקשת תרומה. אבי נענה תמיד, לפי כללי התרומות למפלגות, סכומים לא גדולים. פעם רובי אמר לו: איך זה שאתה תמיד תורם ובניגוד לאחרים, לא מבקש אף פעם שום דבר? אבי ענה: כשתושבע לנשיא המדינה, תזמין אותי! הנושא כבר היה על הפרק. כשנבחר רובי, בסוף יום מורט עצבים, הוא טילפן עוד באותו ערב להזמין את אבי לטקס ההשבעה. אבי כבר היה חולה מדי, ושרה הלכה לייצג אותו.

ועוד סיפור: ערב הבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה, פנה רובי, שהיה יו"ר הכנסת, בבקשה לאבי לעזור לשלי יחימוביץ. אבי כדרכו תרם, אך הוסיף הסתייגות – איך זה שאתה מבקש תרומה לסוציאליסטית הזאת מהקפיטליסט המובהק? רובי (באמצעות נחמה) החזיר את התרומה!

עמדתו של אבי בענין תומצתה בראיון משנת 1995:

ערב הבחירות האחרונות לכנסת הופיע שמו של ארנסון ברשימת אנשי עסקים, שתרמו במקביל לליכוד ולעבודה. מבקרת המדינה חשפה את שמו. ארנסון לא אהב את זה. הוא לא חש בנוח לשחזר את התקופה ואת הפרסומים.

האמת, זה לא מוזר לתרום לשתי מפלגות יריבות? או שאולי המבקרת טועה.

"אני לא חושב שהיא צדקה בביקורת החריפה שמתחה על התורמים. לא תרמתי כדי שתהיה לי תמורה או טובת הנאה. עובדה שמשפחתי תרמה גם למרצ. עשיתי זאת רק כדי לאפשר למפלגות לפעול, ולא משנה לי מי ינצח בבחירות."

מפלגת העבודה

הרוסים באים

נפש בנפש

עתיד בטוח

הלוואות לעולים

ערבות לחברים

טיולים בארץ ובחו"ל

בארץ ובסביבה – עם ארבע בנות מדריכות בתי ספר שדה, שיא הבילוי המשפחתי הוא בטיולים בארץ

בטבע

אבי ועדרו

מצדה

הר כרכום

בשדה

בטיול משפחתי

בסיני

טיולי "חמליהו" – אפילו בקבוצה

ואדי ראם

הר כרכום

הווי משפחתי

3.2.07 – נוסעים לסיבוב גלריות בעמק, יום חורפי, אבא מדווח על הופעתו:

הכובע מפריס

הצעיף – פראג

כפפות – רומא

ג'קט – מדריד

סוודר – ? (גנוב?)

חולצה – בינאלה, וונציה

תחתונים – מקומיים (רמת גן)

מכנסיים – פירנצה

גרביים – תורכיה (השוק במוגלה)

נעליים – קובה

משקפיים – אור עקיבא

והכל על עולה ישן מקנדה!

שבת בבקר, נובמבר 2008, אבי, תמר ואני נוסעים על החוף באופנים עד ג'סר, גן עדן. בדרך פוגשים אנשים עם חכות תקועות בחול, אני עוברת ראשונה והחוט של החכה נתפס באופנים שלי. אבי אומר לאיש: נו, אז תפסת את אשתי – זה לא העונה!

יומולדת רבתי, מרץ 2001 (אצל אמציה במכמורת):

ברכה מתמר לאבא:

הרבה מזלטוב לראש השבט

שאוהב תמיד בכורסא לשבת

נעלי בית מהמשפחה האוהבת

טובות במיוחד למניעת צרבת

אימרה שאבי אהב במיוחד:

An agnostic insomniac dislectic lies in bed all night, thinking “Is there a Dog?”

בחו"ל – הרבה חופשות קצרות באירופה, כל זמן שעובדים; אח"כ – גימלאים מעופפים ברחבי תבל